החזירים של המאה ה21 חלק ב'

אז כמה נפט נשאר לנו? 'די הרבה' תהיה תשובה טובה, אבל קשה  לנקוב במספר מדויק מפני שהדיווחים על כמויות הרזרבה של המדינות המייצרות נפט איננו אמין במיוחד. לפי רוב ההערכות מדובר על כטריליון חביות . במידה ונמשיך לצרוך את כמות הנפט שאנו צורכים כעת ובהנחה שנצליח לחלץ את כל הנפט שנשאר (מה שכנראה לא יקרה) טיפת הנפט האחרונה תשאב בעוד 3 עשורים בקירוב. אז אפשר להיות רגועים ולהמשיך את אורח החיים הבזבזני שלנו? לא ממש.

הביקוש העולמי לנפט עולה כל שנה ממגוון סיבות. הבולטת שבהן היא גידול האוכלוסיה העולמית, בעיקר במדינות מתפתחות כמו סין והודו, שם הכלכלה צומחת בקצב מסחרר למרות שרוב העולם נמצא במשבר. למרות הביקוש ההולך וגדל חברות הנפט מתקשות לעמוד בקצב. למעשה אין זה משנה כמה נפט נשאר בעולם, וכפי שכבר ראינו יש באמת המון נפט באדמה, מה שמשנה זה האם חברות הנפט מסוגלות לספק אותו. על פי כל הסימנים התשובה נכון לכרגע היא בערך.

בשנות החמישים הציג גיואופיזיקאי בשם מ. קינג האברט,שהיה מועסק  בחברת 'של' האמריקאית לקידוח נפט, תיאוריה שלפיה כל באר נפט מספקת כמות הולכת וגדלה מהרגע בו מתחילים לשאוב ממנה עד שהיא מגיעה לנקודת שיא. נקודת השיא הזו מייצגת את העובדה כי חצי מהנפט בבאר נשאב ומתחילה ירידה כרונית בתפוקתה עד שהנפט זורם בזרזיף עלוב. אם מציירים גרף של תפוקת הנפט מבאר נוצרת עקומה בצורת פעמון

בעזרת התיאוריה הזו חזה האברט שארהב תגיע לשיא תפוקת הנפט שלה בשנת 1970 . הוא צדק ואכן בשנה זו נכנסה ארהב למשבר של מחסור בנפט. המשבר התבטא בעליות חדות של מחירי הדלק, ובמיתון שנמשך מספר שנים והשפיע על כל העולם. המשבר נפטר רק כשהצליחו האמריקאים ליישב את מחלוקותיהם עם הסעודים ולבטל את האמברגו שהוטל עליהם על ידי מדינות הנפט הערביות והחלו לייבא נפט.

אז מתי יגיע העולם לשיא תפוקת הנפט שלו? ישנם מומחים רבים שטוענים שהשיא כבר הגיע ואנחנו נמצאים בחלק העליון של עקומת הפעמון כבר עכשיו! ישנן מספר ראיות שתומכות בכך – בשנת 2008 דיווחה הסוכנות הבינלואמית לאנרגיה כי הייתה ירידה של 9 אחוזים בייצור הנפט בשנה זו למרות שמחירי הנפט כמעט ושילשו את עצמם משנת 2004. כלומר, במצב בו לכאורה התמריץ הכלכלי לייצר יותר הוא גדול במיוחד לא עלתה כמות הייצור. ישנן ראיות נוספות – לפי הצהרות של נציגים של חברות הקידוח בסעודיה, יצרנית הנפט הגדולה בעולם, שדה הנפט הגדול ביותר שלה שמייצר יותר מ 50 אחוז מהנפט במדינה הגיע לשיא תפוקתו. אם ערב הסעודית הגיעה לשיא תפוקת הנפט שלה, ארבעת יצרניות הנפט הגדולות בעולם, המספקות ביחד כ 37 אחוז מהנפט בעולם הגיעו לשיא התפוקה. ראוי לציין שמכל יצרניות הנפט בעולם 66 אחוזים מהם הגיע כבר לשיא תפוקת הנפט. עובדה נוספת שראוי לציין היא שעל פי הערכות של מומחים בתחום ישנו הפרש של כ 40 שנים בין השיא בגילויי הנפט לנקודת שיא התפוקה שלו. שיא גילויי הנפט בעולם היה בשנת 1966. אנו יודעים שחברות הנפט מונעות משיקולים כלכליים גרידא ולפי התנהגותן ניתן להסיק מסקנות על מצב הרזרבות שלהם. חברות הנפט עברו לקידוחים בלב ים במקומות שיקר וקשה מאוד לקדוח בהם, מה שמעיד שהנפט הזמין ובאיכות הטובה ביותר נמצא בירידה כבר כמה שנים. לעובדה הזו משמעות גדולה מפני שישנו יחס הפוך בין התרוקנות הבאר לעלות שאיבת הנפט ממנו. הדבר נובע מעליה בכמות האנרגיה הנדרשת לשאיבת הנפט מהרגע בו היא חצי ריקה. כאשר היחס בין כמות האנרגיה המושקעת לכמות האנרגיה המתקבלת מתקרב לשוויון, באר הנפט פשוט ננטשת. מכאן ניתן להסיק כי בבארות בהן עלות הייצור היא גבוהה תינטש הבאר מוקדם יותר.

שיא תפוקת הנפט העולמי הוא איננו השערה או תאוריית קונספירציה, הוא מצב מוכר, מוגדר היטב אשר נגזר מעובדות מוצקות. אין ויכוח על העובדה שכמות הנפט בעולם היא סופית. כמו כן, כל באר נפט שאי פעם התגלתה התנהגה באותה צורה. זה אקסיומטי שבסופו של דבר נראה את ההשלכות של התנהגות זו באספקת הנפט העולמית. עידן הנפט מגיע לסופו ואין הרבה שנוכל לעשות בנידון. לא משנה כמה כסף נזרוק על הבעיה, ברגע שנגיע לנקודה בה תתחיל הירידה, לא נוכל לעצור אותה.

אל דאגה!! לא יהיה נפט נשתמש בדברים אחרים! באמת? כל זאת ועוד בחלק ג'

החזירים של המאה ה21 חלק א'

אין ספק שאנחנו חיים באחת התקופות המיוחדות בהיסטוריה של האנושות. ההתקדמות שעשה המין האנושי במאתיים השנים האחרונות בכל תחומי החיים היא מדהימה. הטכנולוגיה בעזרת המדע מספקת לנו מוצרים ושירותים שאנשים שחיו חמישים שנה לפני שהומצאו לא היו יכולים לדמיין. אין ספק שהמוח האנושי הוא מיוחד ויכולת ההמצאה האנושית היא מעוררת השראה אבל למה כל זה קורה דווקא עכשיו ולמה באופן כל כך פתאומי ובקצב כל כך מהיר?

פירמידת הצרכים של מסלאו קובעת כי על מנת שאדם יהיה מסוגל למלא את הצרכים הרגשיים שלו ולהגיע להגשמה עצמית עליו ראשית לספק את צרכי הקיום הבסיסיים הפיזיולוגיים שלו – אוכל, מיים, שינה, חום וכו'… עד המהפכה התעשייתית כ 80 אחוז מהאוכלוסיה בעולם היתה עסוקה רוב שעות היממה בלמלא את הצרכים הבסיסיים הלל ולכן התקדמויות משמעותיות בתחומי המדע והתרבות היו איטיות יותר או לא התממשו כלל אלא אם היה להם אפקט מיידי על חייהם של אנשים במובן של הקיום הבסיסי שלהם. המשמעות של הדבר היא שאם היה נולד במקרה גאון בכלכלה בחוות חזירים בנורווגיה כנראה שיכולותיו המיוחדים היו משמשים את משפחתו במינוף העסק המשפחתי ולא למחקר על מערכות מוניטריות. אם באותה משפחה היה נולד גאון באומנות קונספטואלית סביר להניח שהכישרון היה מדוכא והגאון המשפחתי, אם היה מנסה לבטא את כישרונו בכל זאת, היה מבלה את ימיו בביצוע המטלות המלוכלכות בחווה כעונש על סטייתו המוזרה. כיום, בגלל  הקלות היחסית בה ניתן לספק את הצרכים הבסיסיים הללו, פנויים רוב האנשים לעסוק בנושאים שמעניינים אותם ושתואמים את כישוריהם. בנושאים מסויימים החברה אף מחפשת את הכשרונות הצעירים ומטפחת אותם מגיל צעיר. מכאן אני מסיק כי תעשיית המזון היעילה של ימינו היא שמאפשרת את ההתפתחות המדהימה הזו של התרבות המודרנית. מנוע הבערה הפנימי שמאפשר לנו לתעל את האנרגיה הגלומה במוצרי נפט שונים (דיזל לטרקטורים ומשאיות לדוגמה) ומאפשר לנו לייצר את כמויות המזון העצומות האלה בהשקעה מינימלית של אנרגיה אנושית. המשמעות של יותר מזון היא גם יותר אנשים. הנה גרף שממחיש את הקשר בין התחלת שימוש בנפט בתעשייה לבין אוכלוסיית העולם.

לא רואים זאת בגרף אך ראוי לציין שלקח לאנושות כ 000, 10 שנה להגיע למיליארד הראשון שלה בעלייה מתמדת אך מתונה עד תחילת המאה ה 19. באמצע המאה ה 19 החלו לפתח טכנולוגיות של שימוש בנפט במנוע בעירה פנימי. למיליארד השני האנושות הגיעה לאחר 123 שנים. אחרי 33 שנים הגענו למיליארד השלישי ולמיליארד הרביעי החמישי והשישי היינו צריכים בין 12 ל 14 שנים כל אחד.  

אבל כמובן שאנו לא מסתפקים בזה. מוצרי נפט מושלים באופן כמעט מוחלט בחיינו. אם הייתם מוציאים מביתכם את כל הדברים שמיוצרים מנפט או שנפט היה מעורב בתהליך הייצור שלהם לא היה נשאר בביתכם כמעט כלום וכנראה שהייתם צריכים גם לכלול את הבית עצמו.  אבל זה לא הכל. לפני כשנתיים עברה אוכלוסיית הרכבים בעולם את המיליארד . בסין בלבד מיוצרות יותר מ 14 מיליון מכוניות בשנה. מעבר לעובדה שכל מכונית שנוספת לכביש משתמשת בכמות לא מבוטלת של בנזין או דיזל כל יום כמות הנפט שדרוש כדי לייצר אותן היא עצומה  – בכל צמיג יש 4 גלון של נפט. כמובן שאסור לשכוח שהתשתיות שדורשות מיליארד המכוניות הללו גם כן דורשות כמויות נפט עצומות (זפת היא תוצר לוואי של נפט) ושתחנות כוח רבות עדיין משתמשות בנפט לייצור חשמל. לסיכום, החברה בה אנו חיים ואורח החיים שלנו כפי שהוא כיום מבוסס כמעט לחלוטין על נפט זמין. אז כמה נפט נשאר בעולם ועוד כמה זמן אנו יכולים להמשיך לחיות כך?

איפה הכסף? הנה הכסף!

לדמוקרטיה חסרון אחד מאוד גדול. תמיד הצליחו קבוצות אינטרסים להעביר חוקים שבדיעבד השפעתם על האוכלוסיה היתה הרסנית. בעיני, הסיבה שהדבר מתאפשר כפי שמוכיחה ההיסטוריה היא, שבנסיבות מסויימות, ניתן לשכנע אנשים לוותר על זכויותיהם ולתת כוח מוגזם לקבוצות בשלטון או בחברה בעזרת שלל מניפולציות. לצערי הרב, דרוש בדרך כלל משבר גדול כדי לגרום לאנשים להבין את הטעות שעשו ואז הם צריכים להילחם בממסד כדי להשיב את זכויותיהם.

'תן לי להדפיס ולשלוט בייצור הכסף של אומה לא אכפת לי מי כותב את חוקיה' אמר מאיר אנשל רוטשילד לאחר שהצליח להשתלט כמעט לחלוטין על הכלכלה בבריטניה. יש סיבה שאדם שהקים את אחת האימפריות הכלכליות הגדולות בעולם אמר זאת. שליטה מהסוג שמדבר עליה מר רוטשילד המנוח מרכזת הון היישר אל בעל השליטה בייצור הכסף, לא בגלל שהוא יכול להדפיס כסף לעצמו אלא בגלל שהוא יכול לשעבד אומה שלמה לבנק על ידי הכנסתה לחובות.

אז זה עובד כך; כיום מי שמדפיס כסף ושולט בכמותו בשוק הם הבנקים המסחריים. הדבר מתרחש בכל העולם, לא רק בישראל ובכל מדינה בתנאים מעט שונים. בישראל, על כל 10 שח שיש לבנק הוא יכול לתת הלוואות בסך 90 שח. זה נקרא בנקאות ברזרבה חלקית. על כל הלוואה שנלקחת בשוק, הבנק המרכזי במדינה מדפיס שטרות חדשים באותה כמות!!  פשוט כך, מייצרים כסף מאוויר! המשמעות של זה היא שלפחות 90 אחוז מהכסף בישראל נוצר מחוב והוא למעשה מייצג חוב של מישהו. הכסף הזה יחליף ידיים ולבסוף יגיע לבנק בחזרה, מה שיאפשר לו לתת עוד הלוואות שמשמעותן יותר רווחים. אבל זה באמת לא הדבר הכי גרוע. הבעיה היא שכשמישהו לוקח על עצמו חוב מהבנק הוא צריך לשלם ריבית. הריבית הזו היא כסף שלא קיים כי הוא פשוט לא מיוצר. בשיטה הנוכחית תמיד יהיה בשוק פחות כסף ממה שאנשים חייבים מה שאומר שעל מנת שאדם מסויים יוכל להחזיר את ההלוואה עם הריבית אדם אחר חייב להכנס לחוב. מה שאנשים רבים עושים כאשר הם נקלעים לחוב ולא יכולים לשלם אותו הוא לקחת הלוואה נוספת כדי לשלם את התשלומים על ההלוואה הישנה. כאשר הם לא יכולים לשלם יותר רכושם משתעבד לבנק. כאשר מספיק אנשים וארגונים במדינה נכנסים לחובות שאינם יכולים לשלם ואי אפשר ללוות יותר, הכלכלה פשוט תמוטט וכל רכושם ישועבד לבנקים.

את אותו הדבר עושה הבנק לממשלות כאשר תשלום החובות מתבצע על ידי נטל מיסים הולך וגדל על האזרחים.

הבנקים לקחו לעצמם, בכל העולם, פריבילגיה שאמורה להיות שמורה למדינה, יותר נכון לאזרחים - לשלוט בכמות הכסף בשוק כדי ליצור איזון ותחרות הוגנת. למצב הזה, בו חלק עצום מהאוכלוסיה מתחרים על משאב שתמיד יהיה במחסור, השפעה עצומה על המרקם החברתי שלנו. העולם המערבי נמצא באובססיה לכסף. המחסור הזה בכסף, משאב הקיום הבסיסי ביותר כיום, יוצר אצל אנשים תחושה שלעולם אין לך מספיק. אנשים יהיו מוכנים לעבוד קשה יותר ובתנאים קשים יותר על מנת להצליח ולקיים את עצמם, ואלו שמצליחים לקיים את עצמם ידחפו את עצמם מעט יותר כדי להבטיח את עתידם על ידי אגירתו של המשאב. העובדה כי קיימים אנשים רבים ש'הפסידו בתחרות' על המשאב הזה מזכירה לנו את המצב בו אנו עלולים להיות ומדרבנת אותנו ודוחפת אותנו לעבוד קשה יותר ולצבור כמויות הולכות וגדלות במקום לנסות לעזור לאלו שלא שפר עליהם מזלם. לפי הערכות של מומחים בין 75 ל 95 אחוז מהקונפליקטים במשפחות בעולם המערבי מקורן בכסף. כסף הפך מאמצעי למטרה והוא עושה נזק עצום לחברה שלנו. כסף הוא בסך הכל אמצעי בו קל יותר לאנשים להחליף סחורות ושירותים בינם לבין עצמם, הוא בסך הכל אמצעי תיווך, אין לו ערך אמיתי כשלעצמו. איך בחברה בה יעילות הייצור היא הגבוהה ביותר בהיסטוריה האנושית יכול להיות מצב שלאנשים אין כיצד להתקיים? אם מחר בבוקר היו נעלמים כל השטרות הלאומיים בעולם, היו צצים שטרות חדשים באופן ספונטני במקומם.

הפתרון הוא פשוט. כל מה שצריך לעשות הוא להחליט שהבנקים יכולים להלוות רק מה שיש להם ושהמדינה היא ששולטת בהדפסת וייצור הכסף. גם אם הפוליטיקאים יעשו עבודה גרועה בניהול המוניטרי של המדינה המצב ישתפר באופן משמעותי מפני שהעברת ייצור הכסף מידי הבנקאים לא תחייב הכנסת כסף נוסף למערכת בצורת חוב. 

אמא תמיד צודקת

ברוכים הבאים לבלוג שלי. אבן שדה הוא עיברות של שם המשפחה שלי מגרמנית והוא החתימה של סבא שלי על התמונות שלו.  בשבוע האחרון פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלי, כמעט כל יום, חיבורים קצרים בנושא הכלכלה העולמית, נושא שמעסיק אותי מאוד בזמן האחרון. שתי סיבות שהחלטתי להתחיל לכתוב בלוג; א. מודעות לעובדה שחברי בפייסבוק עלולים שלא להיות מעוניינים בנושא (עובדה שאני מוצא מטרידה במיוחד)  ב. אמא שלי, שהיא ללא ספק האדם החכם ביותר עלי אדמות, חושבת שאני צריך לעשות זאת. אז הבלוג הזה מוקדש לך אמא! ולכל האמהות החכמות בעולם.